בסופ”ש האחרון הייתי אמורה להיות בסדנה על שפע ושגשוג. לצערי, שבוע לפני, הסדנה בוטלה ואני ממש התבאסתי מאחר ומאוד ציפיתי לקפיצה נוספת בהתפתחות האישית שלי. לילדים דאגתי לסידור מראש והצעתי ליונתן שבכל זאת ננצל את הסופ”ש הזה עבורנו, ולשמחתי הוא זרם איתי. רציתי בכל זאת לתת כותרת של שפע לסופ”ש וכך היה. התארחנו במלון בקיבוץ עין גדי עם ספא מפנק והצלחנו לעצור לרגע את הזמן וליהנות בפשטות ממה שיש.

בסופ”ש הזה חשבתי, בין היתר, על הדרך שעברתי, שהביאה אותי למקום שאני נמצאת בו היום, בו אני מסוגלת (רוב הזמן) לשמוח על כל מה שיש, מבלי לצקצק בתוכי על כל מה שאין. זו דרך לא קצרה ואני עדיין צועדת בה, מנסה לגדול כל הזמן עוד קצת ושמחה לשתף אתכם ולתת השראה וכלים שעבדו לי, כדי לסייע לגדילה נוספת גם שלכם.

הספר “ארבע ההסכמות” של דון מיגל רואיס.

הספר הזה הוא בחזקת התורה שלי. קראתי אותו כבר פעמיים ונראה לי שזה זמן טוב לקרוא אותו שוב. בקריאה חוזרת, מצד אחד שמים לב למה שכבר הצלחנו להטמיע ומצד שני מגלים דברים חדשים שלא הצלחנו לתפוס אותם בקריאה הקודמת. תוך כדי קריאה ראשונה כבר הרגשתי הקלה בלתי מוסברת. בקצרה ההסכמות הן:

1. שמרו על טוהר המילה – כלפי אחרים ולא פחות כלפי עצמינו. מילים יכולות להיות הרסניות, ובין שאנחנו משתמשים במילים קשות כלפי אחרים או כלפי עצמנו, אנחנו תמיד נפגעים.
2. אל תיקחו שום דבר באופן אישי – כל אחד מגיב מהמקום שלו ולא מהמקום שלי. גם לטוב וגם לרע.
3. אל תניחו הנחות – כמה סיפורים אנחנו מספרים לעצמנו. הדרך היחידה היא לברר מהו הסיפור האמיתי. לבדוק את העובדות, לשאול שאלות או במילים אחרות להתמודד עם המציאות.
4. עשו תמיד כמיטב יכולתכם – לא יותר מידי ולאבד אנרגיות מיותרות ולא פחות מידי ולהרגיש שיכולנו יותר.

גם את הילדים שלי אני משתדלת לחנך לפי ההסכמות האלה, הן עושות את החיים שלי קלים יותר. אל תסתפקו בתקצירון שרשמתי, לכו תקראו את הספר, ואז עוד פעם.

אמפתיות

לתרגל אמפתיות, כלפי עצמי וכלפי הסביבה שלי. ההגדרה של ההסכמה הרביעית מאוד מסייעת לי. בהקשר של הסביבה שלי, כשקשה לי עם התנהגות של מישהו, קרוב או רחוק , אני יוצאת מנקודת הנחה שזה הכי טוב שלו ברגע זה. בהסתכלות הזו אני מבינה שאין לי בעצם למי לבוא בטענות ומיטב יכולתי יהיה לקבל אותו או לעזור לו. עבורי זו דרך קלה יותר לא לבזבז אנרגיות מיותרות.

להיות כבר עכשיו מה שאני רוצה להיות

ההבנה ואולי בעצם ההכרה, שאני לא צריכה להשיג שום דבר כדי להרגיש כפי שהייתי רוצה. עבורי זהו שלב ארוך שעדיין נמשך ואני כל פעם בוחרת בזה מחדש. אני לא צריכה להרוויח סכום כסף כדי להרגיש בעלת ערך, אני לא צריכה לרדת במשקל כדי להרגיש חיונית ושמחה, ועוד משפטים כאלה שבטח תוכלו להזדהות עם חלקם שבהם אנחנו מחכים למשהו כדי להיות אחרת. ההכרה שבעצם הבחירה היא אצלי, ואני יכולה להרגיש ולהיות כל מה שאבחר. זה לא אומר שאני לא שואפת ליותר, אבל מהמקום שאני חווה את מה שיש, אני כבר התחלתי את הדרך שלי ואני לא צריכה לחכות לשום דבר כדי לעלות על המסלול הנכסף. מהמקום הזה, אני יכולה לראות ולהבין איך אני גדלה למי שאני רוצה להיות, ואני לא עסוקה בשאלה איך לעלות על המסלול, אני כבר צועדת בו. אני מתמקדת במה שכבר השגתי, במה שיש לי ולא במה שאין.

LIFE IS NOW

גיליתי שיש בי משהו שמפחד למות. שאני מפחדת לצאת לעולם הגדול. משהו אולי ימות בי. אולי אכשל נחרצות והאמונה שאני מסוגלת בעצם תמות. שאני בעצם שורדת ולא חיה, כדי לא לסכן את עצמי. כשהבנתי את זה, הבנתי שזו לא הדרך שאני רוצה. החיים הם ברגע זה ממש ואם אדאג כל הזמן רק לא למות אני לא ממש חיה.

ההסכמה לעשות דברים שאולי לא יעבדו

הייתי צריכה להתגבר על אמונות מגבילות שהובילו אותי לעשות רק דברים שהתוצאה שלהם היא ברורה ואפילו מוחשית במידה מסוימת. לימדו אותי לבחור בדרכים מוכרות ובטוחות, שהרווח בהליכה בהם ידוע מראש. היום אני מבינה שהדרך לא פחות חשובה מהיעד הסופי, ושאולי בכלל בסוף אגיע ליעד אחר שאין סיכוי שהייתי מגיעה אליו אילולא יצאתי לדרך (יצא לי קצת ד”ר סוס..) .

לסיום רוצה להודות המון המון לאבא של יונתן היקר שאפשר את הסופ”ש הזה במובן הרחב של המילה.