יום ההולדת של אמא שלי חל ב 1.3. השנה אמי היקרה היתה צריכה לחגוג 65 שנים.

השנה אני מציינת 20 שנים בלי אמא (לא מאמינה שכבר עברו 20 שנים).

ביום הולדתה כתבתי לה מכתב והחלטתי לשתף אותו.

אמא,

אני רוצה לאחל לך מזל טוב איפה שלא תהיי, וגם לעדכן אותך שאנחנו טסים בקיץ לאוסטרליה לכמה שנים, אז תחפשי אותי שם.

היום היית צריכה לחגוג 65 שנים, מה היינו עושות? קצת קשה לי לדמיין מה היינו עושות, אבל אני מאמינה שבשלב הזה של מערכת היחסים בינינו היית מאוד שמחה שיש לך אותי בחייך והיית מברכת על זה. היית מצליחה להעריך את האיכויות שבי, שלא יכולת לראות כשהייתי רק נערה. ואולי בכלל לא הייתי מי שאני אם לא הייתי עוברת את מסכת הסבל של לאבד אמא בגיל 19. נראה לי שהייתי מעבירה את שנות ה 20 שלי ביותר הרפתקנות וגילוי עולמות ממה שהיה בפועל. אבל הנה, אחרי 20 שנה.. אני מגיעה לנקודה שבה אני יכולה לתת דרור להרפתקנית שבי. אורזת איתי, כמו תמיד, טוב טוב את המשפחה שהקמתי, שהם הלב הפועם שבי, והפעם מחליטה לתת גם לך יד ולקחת אותך איתי.

אמא, אני מסיימת את ההימנעות ממך, והיום, ביום הולדתך, רוצה לאחל לך מזל טוב. מזל טוב עד יום מותי.  אוהבת אותך אמא ומקבלת אותך בחזרה לחיי. פותחת לך דלת ומפנה לך חדר בחלל הלב שלי. אותו החדר שלפעמים מתמלא ואני ממהרת לפנות אותו. יש לי שלל תירוצים לפינוי: עיבדתי את זה ולא פעם אחת, מלפנים ומאחור, עם אנשי מקצוע, בסדנאות ועם עצמי ושדי, הגיע הזמן לשים את זה בצד (בכל זאת, עברו 20 שנה).

מעכשיו לא שמה אותך בשום צד ובשום פינה. החדר שלי איתי, פה בליבי, ואת מוזמנת לבקר כל אימת שתרצי, ואני מבטיחה לקבלך בסבר פנים יפות ולא לנסות לקצר את ביקורייך, או מראש להודיע שאני לא פנויה. כמו שתמיד אהיה פנויה לאחד מילדי, כך אני פנויה עבורך. עבורך ובעצם עבור הילדה הקטנה שבי.

אמא, אני עצובה שאיבדתי אותך, אבל אני גם שמחה על רוב הדברים שקרו בחיי מאותו הרגע, שאין לדעת אם היו קורים ללא המוות שלך. אני מצטערת שבמשך 20 שנה לא הבנתי שאני לא צריכה רק להשלים עם המוות שלך, אלא גם להשלים עם הנוכחות שלך בחיי, אף על פי שאת לא בחיים.  כפי שאת מבינה, בהרבה מובנים את חיה והיום אני מקבלת את זה.

אמא, הדלת פתוחה, ואת מוזמנת לקפוץ לביקור, קצר או ארוך, בכל רגע נתון. ברוב המקרים אקבל אותך בשמחה, מקסימום נקבע מועד אחר.

אני שמחה מאוד שהגעת לביקור היום, ביום הולדתך.